הפסקה ארוכה מידי, תקלה שלי. לא תקין בשום קנה מידה, בע"ה אחזור בתשובה.

התחלנו לדבר על מחלות הריאה החסימתיות, דיברנו על אסטמה ועכשיו נשאר לדבר על COPD.
בשונה מאסטמה שהיא "מחלה של צעירים"-COPD היא "מחלה של מבוגרים".

רקע:
זו מחלה של מבוגרים בעיקר בגלל שזו מחלה שמתפתחת עם השנים, היא לא מופיעה יום בהיר אחד.
ישנם גורמים שמעודדים ומזרזים את התפתחותה אבל הגורם המרכזי להיווצרות שלה הוא חשיפת דרכי הנשימה לעשן ואוויר מזוהם, באופן ממושך.
ממילא, המעשנים מובילים פה. לא אלו שלוקחים שחטה בקטנה, אלו שמעשנים 2 קופסאות ביום, במשך שנים-אצלם המחלה תופיע.
בנוסף, יכולה להופיע אצל אלו שנחשפו (שוב, במשך שנים) לזיהום אוויר בתעשייה וכו'.
בשורה התחתונה, כל הג'יפה הזו שחודרת לדרכי הנשימה גורמת נזק לדרכי הנשימה ולרקמת הריאה עצמה.
זו מחלה פרוגרסיבית, מתקדמת ומחמירה עם השנים, וחולים אלו נזקקים בד"כ לסיוע ותמיכה נשימתית-הן בטיפול תרופתי והן בהעשרה בחמצן.
אלו החולים שנמצא אצלם בבית, סמוך למיטה את מחולל החמצן עם הקנולה הנזאלית ("משקפיים"), חלקם יעזרו בו בחלק משעות היום, וחלקם יזדקקו ממש באופן קבוע, לאורך כל היום.
המחלה הזו היא קבועה, כרונית (C...). המטופל חי וסוחב אותה כבר שנים, מתי הוא מתקשר להזמין אמבולנס? כשיש החמרה. לכן, בטרמינולוגייה הרפואית לא תשמעו "התקף COPD" אלא "החמרה ב COPD".

את המחלה הזו מקובל לחלק ל 2 סוגי מחלות, כל אחת מהן שונה במנגנון הפגיעה ובהתייצגות המטופל. תחזיקו ראש שתי דקות:

ברונכיטיס:
אלו מרבית מחולי ה COPD. להם נגרם נזק לדרכי הנשימה (לברונכוסים), בעיקר בברונכוסים התחתונים.
יש להם פגיעה במע' ההגנה והחיסון, אבל בעיקר יש להם היווצרות של דלקת וג'יפה בחלק הפנימי של הברונכוסים וכל זה גורם להיצרות משמעותית בדרכי הנשימה, וממילא-פגיעה באיוורור.
החולים מהסוג הזה יהיו ציאנוטים יחסית, בגלל המחסור בחמצן, ולכן יופיע אצלם כיחלון. בנוסף, בשונה מהסוג השני שעליו נפרט עוד רגע-לחולים אלו אין ירידה במשקל, ולכן ביחס לסוג השני-הם שמנים.
בחיבור של שני אלו הוצמד להם הכינוי הלא מחמיא: "הנפחן הכחול" (Blue Bloater).
הנה פה בסרטון אנימצייה קצר:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-103.asp

אמפיזמה:
זה החלק הקטן יותר מבין החולים, ומזל שכך. כי אלו חולים הרבה יותר קשים, ובעיקר-אין ממש טיפול שיכול לשנות את תהליך המחלה.
לחולים האלו נוצר נזק לנאדיות הריאה עצמן, ובעצם יש פגיעה בחילוף הגזים. במקום שהריאה תהיה מורכבת מאין ספור נאדיות (מין אשכולות, שכל אחד עטוף בכלי דם ומבצע שחלוף גזים)-יש הרס של הרקמה וכמה נאדיות הופכות לנאדית אחת, ובכך מצטמצם שטח הפנים שבו מתבצע חילוף הגזים. 
החולים האלו מחפים על חוסר החמצן שלהם במאמץ נשימתי מוגבר (לנשום עמוק ומהר יותר), ממילא הם יראו פחות ציאנוטים, אבל בד"כ יהיו רזים-בשל המאמץ הנשימתי המוגבר והקבוע, שצורך את מאגרי האנרגייה שלהם.
בחיבור של שני אלו הוצמד להם הכינוי הלא מחמיא "הנשפן הוורוד" (Pink Puffer).
הנה, גם עליהם יש אנימצייה קצרה:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-102.asp
חלק מהמאמץ הנשימתי שלהם כולל גם סגירה של השפתיים (Puffing), כדי לשמור על לחץ קבוע בריאות (הוא נושף בצורה איטית ומבוקרת)-וזה בהחלט משהו שרואים. בנוסף, לאחר שנים מתחיל להיווצר שינוי מיבני של החזה והוא הופך לגדול יותר, בעיקר קדימה-ולכן אנחנו קוראים לזה "חזה חביתי" (Barrel Chest), כמו חבית.  

התייצגות:
כפי שהזכרנו, אלו חולים ידועים. אלא שפתאום עכשיו ישנה החמרה. ההחמרה הזו יכולה לכלול את כל ההתייצגות של מצוקה נשימתית, בהתאם לחומרתה. אין צורך לחזור ולפרט את כל מה שדיברנו, אם שכחתם-מוזמנים לרענן פה:

https://www.hrhevron.co.il/1464/

טיפול:
א. הושבת המטופל, אתם כבר יודעים שזה הדבר הראשון שעושים למטופל במצוקה נשימתית.
ב. חמצן. כאילו דה...
ג. אם הוא מטופל באינהלצייה בבית ואתם במרחק פינוי משמעותי מהאט"ן / מיון-קדימה, שכחתם איך עושים את זה? תזכורת: https://www.hrhevron.co.il/1578/
ד. אט"ן. יש לו יכולות ניטור טובות יותר, טיפול תרופתי שיכול לסייע, ובמקרה שאין ברירה-יכולת להרדים ולסייע נשימתית.


בהערכה רבה על כל תרומתכם ופועלכם, אלישיב-מד"א הר חברון / אגף הבטחון.