לסיכום הנושא הארוך והחשוב הזה, חשוב שנזכור כולנו את 3 הנקודות החשובות בהחייאה:
זיהוי מצב החייאתי:
לא "ליפול" ולהתבלבל עם הנשימות האגונליות, זה לא באמת נשימות, החולה הזה בדום לב וזקוק להחייאה מיידית.
עיסויים:
מינימום הפסקות, קצב נכון (100-120), הפעלת מטרונום, עמוקים, הרפייה בין עיסוי לעיסוי.
דפיברילצייה:
מוקדם ככל שניתן, הפסקת עיסויים רק בזמן האיבחון ומתן המכה.

לסיום אני רוצה שנראה יחד סרטון:
https://goo.gl/a71AbA
סרטון שצולם ממצלמת רכב של ניידת משטרה בארה"ב, שם מע' הקשר מחוברות ובכל אירוע חירום-מי שקרוב מגיב (למרות שהוא לא בהכרח בעל הידע והסמכות).
השוטרת שבסרטון מגיעה לרכב עם חולה מחוסר הכרה (אשתו צורחת ברקע), החולה כבד והשוטרת לא מצליחה להוציא אותו מהרכב עד להגעת ניידת נוספת (0:58).
מייד לאחר ההוצאה-הם לא מבזבזים זמן, לא מתעסקים בנתיב אוויר והנשמות אלא פשוט מבצעים עיסויים.
בניידת הבאה (01:43) יש דפיברילטור (הלוואי עלינו), שימו לב שלא מדובר בצוות רפואי, הם לחוצים אבל מבינים היטב מה נדרש מהם.
בהמשך אפשר לשמוע את הנחיות הדפיברילטור (02:15) ומייד לאחר מכן המלצה לשוק ומתן שוק (02:28).
רק נספר שמייד לאחר מכן החולה החזיר דופק ספונטני, ובהמשך שוחרר מביה"ח ללא חסכים נירולוגיים (שזה בעצם מה שאנחנו מחפשים...).
עכשיו בואו נחזור אחורה,
שימו לב-לאורך כל ההחייאה לא פתחו נתיב אוויר, לא חיברו חמצן ולא הנשימו אפילו הנשמה אחת. וזו התוצאה.
אז אנחנו לא מזלזלים בכל זה, אבל בדקות הראשונות מה שחשוב זה עיסויים ודפיברילצייה. בזה אנחנו צריכים להתרכז.

*חידת בונוס: מה הייתם עושים אחרת בהקשר למנח ומיקום החולה? ולמה?