ניהול צוות - חלק ב

ניהול צוות, ממשיכים

תפקידים עיקריים:
כפי שדיברנו בפתיחה, ראש הצוות הוא הכל. 
הוא אחראי על חלוקת התפקידים והמשימות בין אנשי הצוות, על תזמון הביצוע שלהן, על וידוא הביצוע ואיכות הביצוע, על בטיחות המטופל, המשפחה והצוות, על הכל.
אבל יותר מהכל, והחשוב ביותר ב'ניהול צוות' הוא ניהול המטופל ולא הפרוצדורה. כלומר, הסתכלות כללית, מלמעלה, על המטופל כולו, על הזירה כולה, ולא על החדרת הוונפלון.
כשאנחנו שוקעים לפרטים אנחנו מאבדים את הכלל, מתרכזים ב'משימה' וב'שיטה' ושוכחים מה'מטרה'. 
מעטים האנשים שמצליחים לעשות את הכל במקביל, רובנו, בזמן החדרת הוונפלון לא שמים לב לאיכות העיסויים, אבל המטופל כן, הוא שם לב שלא לוחצים לו על הל, ובמקום זה מסתבכים בפרוצדורה שולית ופחות חשובה.
כראש צוות התפקיד המרכזי שלי הוא לוודא שהכיוון הוא נכון, שהדברים הולכים לאן שאמורים ללכת, שהפצוע עם הכדור בבטן בתנועה לביה"ח כל הזמן, בלי שום עיכוב או עצירה, לדאוג שהפצוע הזה יגיע הכי מהר לחדר ניתוח גם אם זה אומר שיגיע בלי וונפלון כתום בכל יד או חבישת בייגלה מיותרת.
בתרגולים בקורס פאראמדיק, כשהלכתי לאיבוד, גרי גרוסמן (יש אנשים שלא צריך להסביר מי הם או לתת להם תואר, 'טוב שם משמן טוב') היה עוצר אותי, דוחף לי כיסא ומכריח אותי לעצור ולעמוד על הכיסא. ככה, באמצע הטיפול, להסתכל על הכל מלמעלה, בלי כפפות, לראות את התמונה הכללית, להיזכר שוב ב'מטרה' ואז לצלול חזרה לפרטים, ל'שיטה' ול'משימה'.

תכונות נדרשות:
היינו רוצים הרבה תכונות. אישית אני חולם על כל מיני תכונות של חברים מסביב, אבל כראש צוות, נתמקד ב 5 תכונות הכרחיות עיקריות,

א. רוגע.
אם אנחנו לא נהיה רגועים-הלך על המטופל. אנחנו נאבד את עצמנו, הצוות יכנס לסחרור, והמטופל בצרות. קל להגיד את זה, בהחלט לא פשוט תמיד ליישם אבל מעבר לאופי-זו תכונה נרכשת עם תרגול וניסיון. המקרה הבא שלכם הוא, היתר לחץ דם המעפן שאתם יוצאים אליו בנסיעה רגילה-זה עוד צעד בתרגול. כל אחד יודע מה עוזר לו בזה, אולי שלוק מים בדרך למקרה, אולי להכריח את עצמי לדבר לאט, לא משנה מה-העיקר להגיע לשם.

ב. החלטיות.
ראש צוות לא יכול לגמגם. לא במובן המעשי (יש לא מעט מגמגמים שהם ראשי צוות מעולים!), אלא במובן של ההחלטיות. ראש צוות מקבל החלטות ברורות, חדות, אין ספקות. יכול להיות שבדיעבד יתברר שטעה. סליחה, בטוח חלק מההחלטות יתבררו כטעות, אבל אין ברירה. מי שלא עושה לא טועה. לכל החלטה יש עוד צדדים, על כל דבר אפשר להסתכל מעוד זוויות, לשמוע עוד דעות, אבל כשאני צריך לקבל החלטה-אני מקבל אותה. חד. אפשר להתלבט 5 דקות על איזה וריד ללכת, ההוא נראה גדול יותר, השני נראה ישר יותר, בסוף, החלטת על מה אתה הולך? אתה מחזיק את הוונפלון וחודר בנחישות, נגמרו ההתלבטויות וההיסוסים.
במלחמת לבנון השנייה היה מבצע גדול של שייטת 13 בעומק לבנון, במהלכו נפצעו קשה 2 לוחמים. בתוכנית 'זמן אמת' עשו עבודה מדהימה (אם לא ראיתם-חובה, הנה הקישור. תראו את שני החלקים: https://www.youtube.com/watch?v=kJZGgW2IeRI), תקשיבו למפקד הזה שצריך לקבל החלטה עם משמעות מידית על חיי אחד המפקדים בכוח-הוא חד, ברור, אין לו שום התלבטות או הססנות. לא מגמגם:
http:// https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-193.asp

ג. שליטה מלאה במיומנויות ובציוד.
ראש צוות חייב להכיר בצורה הכי טובה את הציוד, ישר והפוך, ולשלוט במיומנויות הביצועיות. זה לא אומר שאסור שיהיה לי בצוות מישהו שפותח וריד טוב ממני, אבל אני כן חייב לשלוט בצורה טובה בפרוצדורה הזו. את המיטה ראש הצוות הופך לכיסא עם יד אחת בעיניים עצומות, ועיסויים הוא עושה יותר טוב מאורן וכט. 

ד. יכולת לשמש גיבוי.
הנגזרת של הסעיף הקודם היא היכולת לשמש כגיבוי לכל אחד מהצוות, בכל רגע נתון. אם העיסויים לא אפקטיביים-אני מיד מחליף את המעסה ועושה זאת בצורה אפקטיבית, אם המנשים לא חד-אני במקומו, הכל. 

ה. דוגמא אישית.
זה ברור מאליו וזה הכל. אם אני לא ייצוגי-הצוות שלי יראה בהתאם, אם אני לא חד על הציוד-אני לא יכול לצפות מהצוות שלי לזה, ואם אני לא עושה החייאה טובה-אז הסוף של המטופל ברור. דוגמא אישית היא הכל.

אם הגעתם עד לפה-אני יודע מה אתם מרגישים, 'הוא פשוט חרטטן. כותב הרבה אבל תכלס לא עוזר כלום, לא יצאתי עם שום דבר מעשי'. 
א. אתם צודקים (בקשר לחרטטן).
ב. אל תתייאשו, בפעם הבאה נדבר תכלס, מה אני יכול לעשות בשביל להיות ראש צוות טוב יותר.