ניהול צוות - חלק א

לקראת סיום, נעסוק בנושא שהוא לא רפואי "טהור".
לא רפואי ממש, אבל חשוב, פוגש אותנו בכל מקרה, ולא מספיק עוסקים בו:
ניהול צוות

רקע:
כשמדברים אתנו על ניהול באופן טיבעי אנחנו חושבים על אוטובוס הפוך עם עשרות נפגעים, צרחות ובלאגן. אבל האמת היא שניהול צוות זו יכולת נדרשת והכרחית בכל מקרה, בכל מצב.
נכון, לא תמיד היא צריכה לבלוט באופן מלא, לא בכל אירוע צריך לחשוב וליישם את כל מה שנדבר עליו פה, אבל בהחלט בכל אירוע צריך להתייחס לנושא הזה.
ע"מ להעניק טיפול מיטבי צריך צוות מטפלים, וכאשר יש צוות-חובה להגדיר לעצמנו ולסובבים מי ראש הצוות.
כשיש בצוות 4 פאראמדיקים-זה בד"כ הדבר הכי גרוע למטופל, או שכולם מנהלים או שאף אחד לא, 2 האופציות גרועות.
צוות צריך מנהל שמקבל החלטות, נותן הנחיות, מתזמן ומבקר את הביצוע. הנה, תראו את האמריקאים המעצבנים האלו-ראש צוות מחליט, מנחה, מתזמן, "לפי הספר":
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-195.asp
אבל עזבו אותם. בואו נסתכל על עצמנו, גם לא יש סיטואציות בהם יש לנו מספיק מטפלים (שלא לומר-עודף), ואז, במצבים האלו, האתגר הגדול הוא הניהול של כל אלו. תראו את התמונה הזו, נפגעת בודדת (השם יקום דמה), אני ספרתי פה 17 (!!!) אנשי צוות רפואי. כנראה שאם הצלם היה עושה זום אאוט היו שם עוד כמה. הדבר הזה הוא חתיכת אתגר, מאוד לא פשוט:

הגדרה:
בשאיפה, ראש צוות מוגדר מראש. אבל חשוב לזכור שכל אחד ואחת ממנו יכול למצוא את עצמו ראש צוות, בלי התראה מראש, ובין רגע לתפקד ככזה. אני יכול להיות חובש מלווה באט"ן או מע"ר באמבולנס רגיל, ופתאום נקלע לאירוע עם 3 פצועים ואמצא את עצמי מנהל פצוע, לבד, עם כל המשתמע מכך.
הנה, תראו את הילד המתוק הזה-מנהל תזמורת שלמה של אנשים בגיל של סבו שלו, בתזמורת יכולים להיות נגנים מאוד מוכשרים אבל אם אין להם מנהל, שמוביל מכוון ומתזמן-כלום לא שווה:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-196.asp

במצב הנורמאלי, ישנה שרשרת היררכית. 

א. כונן תגובה מיידית ראשון במקום הוא ראש הצוות עד להגעת האמבולנס. לכן, אם אני מגיע ככונן שני-אני לא מתחיל לתשאל את המטופל או לבדוק לחץ דם, אני חובר לכונן שבמקום ומקבל ממנו משימות.

ב. עם הגעת האמבולנס הניהול עובר לראש הצוות שבאמבולנס. זו אולי נקודת הכשל הנפוצה, בחיבור בין הכונן לאמבולנס.
ככונן אני מעדכן את נהג האמבולנס בפרטי האירוע: מה קרה ("בן 52, כאבים בחזה מזה כחצי שעה, עדיין לא שאלתי על מחלות רקע"), מה מצאנו ("מבחינת מדדים...כפי שאתה רואה הוא מזיע") ומה עשינו ("בינתיים הוא קיבל 300 אספרין בלעיסה") ומיד לאחר מכן אני הופך להיות איש צוות, מסייע ועוזר, אבל לא מנהל.
גם כנהג אמבולנס, אני לא נכנס והולך ישירות למטופל, אני "עובר דרך" הכונן, מתעדכן ממנו ורק לאחר מכן אני מתקדם אל המטופל. מעבר לנימוס הבסיסי (שחשוב גם הוא, בכל זאת, הכונן הזה קפץ על חשבון זמנו הפרטי, הוא גם נמצא עם המטופל והמשפחה כמה דקות)-זה חלק מ'העברת מקל' מסודרת בין צוותים רפואיים. מה מצאתי, מה בדקתי, מה טיפלתי, תמשיך מכאן. אחרת-גם מידע חשוב יאבד, גם נחזור על שאלות ובדיקות שכבר בוצעו, ובסופו של דבר המטופל רק יפסיד.

ג. מקרה שאליו הוזנק אט"ן, ברגע שהוא מגיע-הניהול עובר לראש הצוות באט"ן (פאראמדיק / משתלם). שוב, גם כאן, אותם דגשים בחבירה והעברת מידע. וגם כאן, לא מעט פאראמדיקים נכשלים בזה ו'מדלגים' על הצוות שהיה לפניהם והחל בטיפול.

לפני שנמשיך, חייבים להתייחס למצב בו יש סמכות רפואית בכירה ממני בשטח, שאינה חלק מצוות אמבולנס.
אם אני חובש ומצטרף אלי אמבולנס רגיל עם פאראמדיק-אז הכל ברור. אבל אם מצטרף לטיפול פאראמדיק כונן, או רופא עובר אורח-כאן אנחנו קצת מסתבכים.
מצד אחד-הוא גורם רפואי בכיר ממני, מצד שני-הוא לא באמת "לוקח אחריות", הרי הוא עוזר פה בשטח ואח"כ אני מפנה בלעדיו.
במצבים האלו חשוב לזכור שהאחריות נשארת עליכם. נכון, הוא בכיר ממכם ומותר לו לבצע פרוצדורות שלכם אסור-אבל עדיין, המטופל תחת האחריות שלכם.
מעבר לכך, ההרשאות הרפואיות שלו לא בהכרח קובעות את יכולת הניהול, זה לא בהכרח בא ביחד.
בדיוק בשביל זה יש את המוקד הרפואי.
הפאראמדיק או הרופא האלו אומנם הדמות הבכירה בשטח וממילא הם אלו שמנהלים את הטיפול, אבל אם הנחייה שלהם סותרת נוהל או משהי לא נראה לכם-תעלו את המוקד הרפואי ותהיו מגובים.

טוב, זו היתה הפתיחה להקדמה של המבוא. בפעם הבאה נתחיל לדבר תכלס, על תכונות נדרשות, וכלים לניהול צוות.