חלק ח - פלס אוקסימטר

בשעה טובה אנחנו מסיימים את פרק מצבי החירום הנשימתיים, כל הכבוד לכל מי שהצליח לעקוב.

אי אפשר לסיים את הנושא בלי לדבר על מכשיר הפלס-אוקסימטר.
עד לא מזמן עוד היה לנו תירוץ שהוא לא קיים ברמת ה BLS (למרות שבפועל לחצי ממכם היה מכשיר כזה בכיס בלי שאף אחד ראה), אבל אחרי שהמוניטור החדש הוכנס לכל האמבולנסים וכחלק ממנו גם הפלסאוקסימטר-כבר אי אפשר להתחמק.

כללי:
אז מה זה המכשיר הזה?
המכשיר בנוי מחיישן שפולט גל אור, וחיישן נוסף שקולט. החיישן שקולט קולט למעשה כמה מקרן האור נקלטה וכמה נספגה בדרך, בהמוגלובין. ממילא, הוא מחשב באחוזים כמה אחוז מההמוגלובין (שעל גבי הכדורית דם האדומה) רווי (מילה מתקדמת לעמוס, מלא), וכמה לא.
לרוב, במצב תקין, ההמוגלובין אמור להיות רווי בחמצן, ממילא למכשיר קוראים מד ריווי חמצן.
הערך שמתקבל נקרא סטורצייה, ולכן יש כאלו שקוראים לו מד סטורצייה.
הסימון שלו הוא SpO2, כך הוא יופיע בכל מכשיר.

נשמע אחלה, אז מה הבעיה איתו?
אווו, מצויין.
המכשיר הזה נוח, פשוט ונותן תוצאה מיידית. לכן השימוש בו מאוד קורץ. מצד שני, הוא טומן בחובו כמה בעיות, חלקן-מאוד מאוד מאוד מסוכנות:

1. קריאת גזים שאינם חמצן, והצגת תמונה מטעה. כפי שהסברנו, המכשיר מודד את ריוויון הגז הקשור להמוגלובין. לא אכפת לו איך קוראים לגז הזה. נכון, ברוב מוחלט של המקרים לגז הזה קוראים חמצן, אבל, מטופל ששהה למשל בחלל סגור עם שריפת חומרי פלסטיק-שאף גז CO. לגז הרעיל הזה יש יכולת  היקשרות מטורפת להמגובלובין, כמה מטורפת? יותר מפי 200!!! מאשר לחמצן. אז הגענו למטופל הזה, ובמדידת הסטורצייה נקבל ערך של 100%, אבל בפועל הוא במצב קשה מאוד! אין לו חמצן, מרבית ההמוגלובין רוויי ב CO ולא בחמצן.

2. משתנים רבים עלולים להשפיע ולשבש את הקריאה. החל מקור או ירידה בפרפוזייה (בגלל הלם למשל) וכלה בלק או לכלוך אחר. הבעייה שבמקרים האלו המכשיר לא יגיד שהוא לא מצליח לקרוא, הוא פשוט יתן תוצאה, לא אמיתית.

3. התרכזות במכשיר ובתוצאה שהוא נותן, ופספוס הקליניקה של המטופל. כלל 
חשוב ברפואה- "טפל בחולה ולא במכשיר" זה נכון תמיד, עם כל הכבוד למדדים שאנחנו מודדים ולמכשור המתקדם-אין תחליף לקליניקה, לאיך שהמטופל נראה. הנה, דוגמה מצויינת ומצחיקה כשלא עובדים לפי הכלל הזה:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-107.asp

4. חוסר יכולת להעריך הידרדרות של מטופל המעושר בחמצן. לא ניכנס פה להסבר מעמיק על "עקומת הדיסואצייאצייה", רק נגיד בשפה פשוטה שסטורצייה נמדדת באחוזים, לא משנה בכמה חמצן נעשיר את המטופל-המקסימום יהיה 100%. בשונה מהלחץ החלקי של החמצן בדם, שיכול להיות מאוד גבוה אם מספקים חמצן בריכוז גבוה. יודעים מה? עזבו, אחי מסביר את זה הכי טוב בעולם-הנה צילום מתוך אחת ההשתלמות המצויינות שקיימנו:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-98.asp

5. קיימים מכשירים רבים, חלקם באיכות מאוד נמוכה. כשהסטורצייה היא 99%-הם יתנו קריאה טובה, אבל כשהסטורצייה תהיה 89% הם כבר יזייפו, ובצורה משמעותית.
מכשיר שנקנה ב 50 שקלים באיביי-שווה בהתאם.
סומכים רק על מכשירים מחברות איכותיות ואמינות! כמו שאישתי אומרת-"כסף לא משקר".
הנה, תראו בתמונה. 4 מכשירים שונים על אותו חולה באותה נקודת זמן-שימו לב לפערים במדידת הסטורצייה:

טוב, הבנו את הבעייתיות. מה הפתרון?

1. לגבי הבעיה הראשונה שהזכרנו (קריאת גזים שאינם חמצן)-פשוט צריך להכיר את זה. להכיר שיש את הבעיה הזו, ובמקרים האלו (שצריך לומר ביושר שהם מאוד נדירים)-לדעת לא להסתמך על המדד הזה.

2. לגבי הבעיה השנייה (שיבוש קריאה)-צריך לוודא שאכן הקריאה שמתקבלת היא נכונה. איך עושים את זה? כמה שיטות:
א: השוואת ערכי הדופק. כל מכשיר פלס, כל מכשיר, גם הכי דפוק בעולם-נותן ערך סטורצייה ובנוסף ערך דופק בדקה. יופי. עכשיו תמדדו דופק בצורה ידנית ואמינה ותשוו את הערך שמדדתם לזה שהתקבל במכשיר. אם הם זהים (אם בידני מדדתם 74 ובמכשיר קיבלתם 76 זה זהה...)-סביר להניח שגם ערך הסטורצייה שהמכשיר מציג גם הוא תקין. אם לא-כנראה שהמכשיר לא קורא נכון, וכמו שהוא מציג ערך דופק לא אמין-גם ערך הסטורצייה שלו לא אמין.
ב: גל קריאה. במכשירים מתקדמים ואיכותיים ישנה תצוגה של גל הדופק. אם גל הדופק הזה מופיע בצורה סדירה ויפה, בהתאם לקצב הדופק-זו אינדיקצייה מצויינת לאיכות הקריאה.
ג: PI. בחלק מהמכשירים מופיע מדד נוסף, בנוסף לסטורצייה והדופק-מופיע ערך מספרי של PI. זה למעשה מדד שבודק את איכות המדידה ומציג ערך מספרי (עד 20). ככל שהערך גבוה יותר-זה מדד שהקריאה אמינה יותר.
ד: שכל ישר. אבל זה מתחבר כבר לסעיף הבא.

3. לגבי הבעיה השלישית והרביעית-אין ברירה, צריך להשתמש ברקמה שיש לנו בין האוזניים. מסתבר שאין לה תחליף. אני מסתכל על המטופל, מעריך את מצבו הנשימתי (נשימ"ה, זוכרים? אם לא-תציצו שוב בפתיחה לנושא) ובנוסף מסתכל על ערך הסטורצייה. אם המטופל טכיפנאי, במאמץ נשימתי משמעותי, מזיע ובקושי משלים משפט, וכשאתם מחברים פלס אתם מקבלים ערך של 82%-אז כן, זה מתאים והגיוני. אבל אם הערך שקיבלתם הוא 97%-אז זה נשמע פחות סביר, וגם אם הערך הזה הוא אמין-אנחנו לא נרגעים ממנו. המטופל שלנו רע, הוא מציג קליניקה רעה ונתייחס אליו בהתאם.
וכן להיפך. אם המטופל שלכם בהכרה מלאה, נינוח, ללא מצוקה נראית לעין, מדבר אתכם באופן שוטף ומכשיר הפלס מציג ערך של 60%-משהו פה לא סביר. לפני שאתם מסתערים על המטופל הזה כדי שתבדקו שוב, את המכשיר או את עצמכם.