דברנו בפעם הקודמת על מכת חום, וזה מוביל אותנו באופן טבעי לדבר על נושא נוסף, שגם יחתום את פרק פגיעות האקלים: התייבשות

רקע:
התייבשות היא אובדן נוזלים. לא, לא דימום, אלא אובדן נוזלים אחר. הגורמים העיקריים לאובדן הנוזלים הם זיעה, שלשולים והקאות. בדרכים אלו אנחנו מאבדים נוזלים, אבל תכלס אנחנו לא באמת מאבדים את תאי הדם עצמם, אלו נשארים בתוך כלי הדם. אז מה כן אובד? הנפח, המים, שהם למעשה הפלזמה-הנוזל שבתוכו זורמים תאי הדם (האדומים, הלבנים והטסיות).
אבל, וזה אבל גדול-אובדן הנוזלים לא מספיק כדי להיכנס להתייבשות, צריך שתהיה גם בעיה בהכנסה, בהחזר הנוזלים. בשביל להיכנס למינוס בבנק צריך גם להוציא כסף וגם לא להכניס כסף. שרי אריסון מוציאה המון כסף, אבל עדיין היא לא במינוס-כי היא גם מכניסה הרבה (לבריאות, לא שאני פותח עיניים או משהו...).
אז הבנו 2 דברים:
1. התייבשות היא אובדן נפח, לא מרכיבי דם.
2. התייבשות נגרמת כתוצאה מהפרה של מאזן איבוד הנוזלים אל מול החזר הנוזלים.

רבים נוטים להתבלבל בין התייבשות לבין מכת חום, ובהחלט התייבשות (חוסר בנוזלים) יכולה להוות גורם מזרז למכת חום (עלייה בחום הגוף), אבל אלו שני מצבים שונים. זוכרים את סרטון ההחייאה במירוץ תל אביב מהפעם הקודמת? הנה כתב הבריאות בהמשך הכתבה, אירוע היסטורי בו אומרים דברים של טעם בטלויזייה: 
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-122.asp
גורמים:
כפי שהסברנו, אחד או יותר מ 3 דרכי אובדן הנוזלים, במקביל לירידה בהכנסה של נוזלים לגוף (שתיה). כמובן, ככל שצדדי המשוואה יחמירו-ההתייבשות תהיה חמורה יותר.
אם המטופל ישלשל הרבה, מספר פעמים בכל יום, ובמקביל ימעט בשתייה או לא ישתה בכלל-ברור שההתייבשות תחמיר ומצבו יתדרדר.

התייצגות:
אם יש אובדן נוזלים, ממילא נצפה לסימני הלם. בסופו של דבר, המנגנון יהיה זהה בין אם מדובר על אובדן דם ובין אם מדובר על התייבשות.
סימני הלם הם תוצאה של מנגנון "סגירת ברזים" מצד אחד (עור-חיוור, שרירים-חולשה, עיכול-בחילות והקאות), ומנגנון הפיצוי מצד שני (דופק-מהיר אבל חלש בגלל הירידה בנפח, נשימה-מהירה וכשנושמים מהר נושמים שטחי, זיעה-תופעת לוואי של הפרשת האדרנלין). בנוסף, תחושת צמא וכאבי ראש.

טיפול:
לא צריך תואר שלישי בשביל להבין מה הטיפול. אם אני יכול להחזיר לעצמי נוזלים באמצעות שתייה-סבבה, אבל אם ההתייבשות היא כבר מתקדמת ומע' העיכול כבר סגורה מלקבל את הנוזלים האלו (איך נדע? המטופל פשוט מקיא את מה שהוא שותה)-אז אין ברירה ונממש את הפזמון המוכר ממחנות הקיץ "מי שלא שותה בפה-שותה בוריד".
אממה? לאור העובדה שהמטופל איבד נפח, ולא דם ממש-מה שהוא צריך זה בדיוק מה שיש לכם באמבולנס, סליין.
אחרי כל השיימינג שעשינו להחזר נוזלים בפצוע טראומה-חשוב להבין שכאן, בהתייבשות-זה הטיפול הדפניטיבי! כלומר, גם בבית חולים-זה מה שהוא יקבל, כי את זה הוא איבד.
למה אני חופר על זה? כי יצא לי לדבר עם נהג אמבולנס שפינה בחורה צעירה מיובשת. שלשולים והקאות חוזרות, לא מצליחה לשתות. היא חלשה מאוד, חיוורת, מעט טכיפנאית, דופק 130 במנוחה, לח"ד 90/50. בקיצור, בחורה שכתוב לה על המצב שהיא מיובשת. באותיות קידוש לבנה.
מרחק הפינוי היה חצי שעה. בתמימות שאלתי אותו לגבי פתיחת וריד והחזר נוזלים, יודעים מה הוא ענה לי? "לא, לא פתחתי וריד. לא מעכבים פינוי לצורך פתיחת וריד".
אוקי. הוא הצליח לעצבן אותי, אבל ממש.
זו חוסר הבנה מוחלט של הבעיה והפתרון. ציטוט סיסמאות בהקשר לא נכון ולא שייך.
נכון, אם יש לי פצוע שאיבד דם-מה שצריך להחזיר לו זה דם, והסליין שלנו לא באמת מהווה תחליף. במקרים מסויימים הוא אפילו מחמיר את המצב. אבל כאן מדובר על התייבשות, לא על איבוד דם, מה שהמטופלת הזו צריכה ומה שיתנו לה בביה"ח-זה בדיוק מה שיש לנו.
אין שום היגיון למהר איתה למיון (בואו, אף אחד כנראה לא יסתער עליה שם כשנגיע. היא הולכת להתייבש שם, תרתי משמע עד שהיא תזכה לעירוי הזה) בזמן שאת אותו הדבר בדיוק אנחנו יכולים לתת בבית, או באמבולנס, תוך כדי הפינוי.
הנה פרקתי, נרגעתי.

דיברנו על החזר נוזלים, אבל- כמה נוזלים נותנים?
אז הכלל שלנו, תמיד הוא 20 מ"ל / ק"ג. אל תחשבו, הכל בסדר. אין לכם באמבולנס מספיק נוזלים (חולה ממוצע צריך 1,600 מ"ל, בתקן אמבולנס יש לנו סה"כ 1,000 מ"ל).
פשוט פתחו את הסט ותנו לנוזלים לרוץ.
גם להחליף שקית זה בסדר גמור, אפילו אחלה. ליטר נוזלים זו בהחלט מנה רלוונטית.

התייבשות והריון:
בטוח נתקלתם באשה בהריון שפתאום הופיעה לה צירים. צירים מוקדמים, לא במועד. יופי, עכשיו תשחזרו את זה ותיזכרו שברבים מהמקרים-הצירים הופיעו אצל אישה מיובשת, אחרי הקאות חוזרות וכאלה.
אז מה הקשר? הנה, כדי שתוכלו להירדם בלילה.
המערכת האנדוקרינית (זו שאנחנו נהנים להתעלם מקיומה, אבל תכלס-היא אולי המערכת הכי משמעותית וקשורה למרבית מצבי החירום) אחראית על הפרשת הורמונים, שגורמים בין השאר לפעילות באיברי המטרה עליהם הם משפיעים.
במוח, קיימת בלוטת ההיפופיזה שמחולקת ל 2, ההיפופיזה הקדמית והאחורית.
הקדמית לא מעניינת אותנו כרגע. האחורית מפרישה 2 הורמונים:
הורמון ראשון-ADH: הורמון נוגד השתנה. כשמו כן הוא, מפחית את כמות הנוזל שמועבר למערכת השתן והולך לאיבוד. הוא כמובן מופרש במצבים בהם ישנה ירידה בכמות הנוזל, והתייבשות היא בהחלט אחד המצבים האלו.
הורמון שני-אוקסיטוצין: הורמון הגורם  בעיקר לכיווץ שרירי הרחם.

זהו, הסתיים החלק המסובך.
הגברת הזו, בחודש השישי להריונה מתחילה להקיא, וממשיכה. ההיפופיזה האחורית מתכווצת ומפרישה את ההורמון נוגד ההשתנה, ע"מ לשמור על מאזן הנוזלים בגוף. אמממה, יחד איתו, בהיפופיזה האחורית-יושב חבר שלו, האוקסיטוצין, ועל הדרך-גם הוא מופרש. זוכרים מה הוא עושה? מפעיל את שרירי הרחם וגורם לכיווץ שלהם. יופי, קיבלנו צירים לא קשורים לכלום.
אתם שואלים את עצמכם מה הבעיה עם זה? אז כן, יש בעיה, גדולה. אם הכיווצים האלו ימשיכו-הם עלולים לגרום ללידה מוקדמת / הפלה, ואת זה אנחנו  חייבים למנוע.
איך נמנע? פשוט נפתור את הבעיה! נפתח לה וריד וניתן לה נוזלים, בנדיבות. תנו לה נוזלים ותראו שפשוט הצירים נחלשים ומפסיקים.
תודו שזה מדהים.
זהו, סגרנו את הנושא, בשעה טובה.
חזרה קטנה, בוחן סיכום וקדימה הפועל-לנושא הבא

בהערכה רבה על כל תרומתכם ופועלכם, אלישיב-מד"א הר חברון / אגף הבטחון.