בשעה טובה-סוף סוף נושא משמח:
גניקולוגייה ומיילדות 

כשאנחנו מוזנקים להתקף אסטמה או לפגיעת ראש זה אולי מעניין בשבילנו, אבל המטופל פחות בקטע. אבל כאשר אנחנו מוזנקים ליולדת עם צירים-סוף סוף, פעם ראשונה שאנחנו לא נוסעים לטפל בחולה, היא פשוט לא חולה, סוף סוף אנחנו מטפלים באירוע שהוא לכתחילה, כמו שתוכנן בהוראות היצרן של הבריאה.
נכון, גם שם עלולים להיות סיבוכים (ועוד איזה...) שנדבר עליהם, אבל ההתייחסות שלנו מלכתחילה היא אחרת. אני מדגיש את זה כי חשוב שנזכור את זה כשאנחנו בדרך ליולדת. אנחנו לא בדרך לתאונת דרכים. אנחנו בדרך לאירוע מתוכנן, אירוע שהאישה מתכוננת אליו כבר כמה חודשים, מתכננת וחולמת אותו, מי יהיה איתה, איפה היא תלד ובאיזו סביבה, או כמו שהמדריכה שלי אמרה לי: "הדבר האחרון שהיולדת חלמה זה לראות את הפרצוף המכוער שלך בין הרגליים שלה".
זה בדיוק הזמן והמקום לכל הרגישות, טאקט, שכל ישר, יצירתיות, ובעיקר-לסחוב אתכם בצוות חובשת. זה הופך את האירוע. 

כללי:
אנחנו לא הולכים לחפור על הפרשת ה GnRH מההיפותלמוס, לא לדבר על תהליך הסטראודוגנזיס ואפילו לא להזכיר את השלב הפוליקולארי. כלום. תקראו לנו כשיש תינוק בבטן והוא רוצה לצאת.
למרות זאת, כן חשוב להכיר את השינויים המרכזיים אצל האישה בשלבי ההיריון, כי יש להם משמעות גדולה בטיפול.
מקובל לחלק את ההריון ל 3 חלקים (טרימסטרים), 
טרימסטר ראשון: עד 3 חודשים / שבוע 0-13
טרימסטר שני: עד 6 חודשים / שבוע 14-26
טרימסטר שלישי: עד 9 חודשים / שבוע 27-40

מושגים:
אזהרה-לרובכם המוחלט, מה שאכתוב עכשיו ישמע מפגר. 
למרות זאת אני כותב את זה, כי באופן כללי גיליתי שכאשר לא מיישרים קו על הדברים הכי בסיסיים ופשוטים-אנשים מתביישים לשאול, גדלים עם טעויות וחוסר הבנה בסיסי, ופשוט מאבדים את עצמם.

רחם.
טוב, ברור. בלי רחם אין כלום, כל מה שנדבר בהמשך-קורה שם (למעט סיבוך אחד, רע מאוד, עליו נדבר בהמשך-"הריון חוץ רחמי", אם קוראים לו כך כנראה שזה מחוץ לרחם...).

שלייה.
מתפתחת בשלבים הראשונים של ההריון (בשליש הראשון שלו) והיא צמודה לדופן הפנימית של הרחם. תכלס, היא המקשרת בין האם לעובר. כל מה שעובר מהאם לעובר (חמצן, אוכל) וכל מה שעובר מהעובר לאם (פחמן דו חמצני, פסולת) עובר דרכה. בשונה מהרחם, השלייה היא "חד פעמית" ונושרת בסיום ההריון, בהריון הבא תתפח שלייה חדשה. 

חבל טבור.
דרכו מתבצע החיבור בפועל, וכל מה שאמרנו שעובר מ/אל השלייה, קורה דרכו. יש בו 3 כלי דם: וריד אחד (גדול), ו 2 עורקים (קטנים יחסית). בשונה ממה שאנחנו רגילים, בוריד זורם דם עשיר בחמצן, ועורקים זורם דם עני בחמצן (תחשבו דקה ותבינו למה זה). תזכרו את כלי הדם האלו, עוד נפגש איתם בהמשך בקבלת הלידה.
תכלס, יש מקרים בהם יש רק 2 כלי דם, עורק ווריד, זה יכול לגרום / להיות קשור לבעיות מסויימות, אבל בהרבה מהמקרים אין לכך השפעה אמיתית. כמו אצל הבן שלי למשל. 2 כלי דם, ויצא ב"ה נינג'ה. 

שק השפיר.
קרום שעוטף את העובר ומתפתח איתו (חבל הטבור נכנס דרכו ומגיע לעובר), בהמשך ההריון הוא מתמלא בנוזל. מה הקטע שלו? בשורה הבאה.

מי שפיר.
נוזל שממלא את שק השפיר ובו העובר שוחה להנאתו. לנוזל הזה כמה תפקידים, בין השאר הוא שומר על העובר מפני זעזועים (דומה למוח ששוחה ב CSF). סה"כ בערך ליטר של נוזל, כן, העובר בולע את הפיפי של עצמו. זה מגעיל לחשוב שגם אני עשיתי את זה.

הקדמה:
אתם מכירים אותי. אני מאמין גדול בסרטים.
לראות את הדברים בלייב.
כך הקפדתי עד עכשיו, בכל הנושאים עליהם דיברנו-להתאמץ לשלב סרטוני אמת.
מטבע הדברים, בנושא הזה אני אחרוג ממנהגי ולא אשלב סרטוני אמת, אלא רק סרטוני הדרכה / אנימצייה / קטעים צנועים.
חשוב לי שניישר על זה קו מראש, גם כדי שכולם ירגישו בנוח לפתוח כל קישור שאשלח וגם כהתנצלות על כך ש"תפספסו" סרטוני אמת מעולים ומלמדים.

נעצור כאן הפעם, מצורף קטע קצר רק בשביל שנכנס לנושא ("...כל הכבוד גם לך" במקום היולדת הייתי נותן לה סטירה דרך הטלפון, כל הכבוד רק לך!):
https://www.youtube.com/watch?v=qabppHQoZCY

בחן את עצמך - http://amitai-net.co.il/n11/page/matkonet5.asp?id=101682