עד עכשיו עסקנו ברקע והקדמות, זיהוי לידה פעילה ו"קבלת לידה פיזיולוגית"-לידה תקינה.
עד כאן הכל בסדר, עכשיו צריך לדבר מה עושים כשלא הכל בסדר. כשלא הכל עובר חלק וכמתוכנן.
נתחיל בצרות של היולדת, ומשם נמשיך לצרות של היילוד:
דימום.

דימום במהלך הריון:
דימום וגינאלי במהלך הריון מחייב בירור מיידי.
זה עלול להוות סמן להפלה (סיום הריון לפני שבוע 20 להריון) או ל"לידה שקטה" (סיום הריון אחרי שבוע 20) ולכן גם אם דימום קל לא מסכן את האשה-הוא בהחלט יכול להיות ביטוי למצוקה עוברית. לכן, תמיד-מפנים לבירור.
אם האשה מספרת על דימום אז הכל ברור, אבל ישנם מצבים בהם גם אם אין דימום בפועל-אנחנו חייבים לחשוד ולפנות.
כל אשה בהריון שנחבלת בבטן בסכנת היפרדות שילייה עליה נפרט עוד רגע. זה ממש לא מחייב חבלה משמעותית, לפעמים מספיקה חבלה שבעינינו שולית ביותר. המקרה הנפוץ ביותר הוא תאונת דרכים, שם גם אם היא לא נחבלה ישירות בבטן-החגורה עצמה יכולה להוות את הגורם. הנה תראו:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-176.asp
לכן, כל אשה בהריון המעורבת בתאונת דרכים תפונה לבירור, ובד"כ תשאר להשגחה של 24 ש' כדי לוודא שלא מופיע דימום או מצוקה עוברית.

היפרדות שילייה:
כלי הדם שמגיעים מהרחם מחוברים לשילייה ומזינים אותה. החיבור הזה הוא לא חזק כמו כל חיבור של כלי דם שאנחנו מכירים, בכוונה, כדי שהחיבור הזה יתנתק בזמן הלידה. ממילא, זו נקודת תורפה וההיפרדות הזו עלולה להיגרם קודם הזמן. ישנם גורמים שיכולים להעלות את את הסיכון לכך אבל מבחינתנו, כל דימום בטרימסטר (השליש) האחרון הוא היפרדות שילייה עד שיוכח אחרת.
בד"כ, היפרדות שילייה מלווה בכאב מאוד משמעותי. לא תמיד יופיע דימום כי לפעמים הוא מצטבר גבוה יותר, אבל מבחינתנו אשה בהריון עם כאב משמעותי קבוע (יש טונוס קבוע, לא כמו בצירים שזה בא בגלים. תגעו לה בבטן ותרגישו טונוס שרירים חזק ורצוף)-חשודה בהיפרדות שילייה.
במצבים בהם השילייה התמקמה סמוך לצוואר הרחם, מה שנקרא "שיליית פתח"-נצפה דווקא למצב הפוך, בו מופיע דימום, אך ללא כאב בכלל.
הסתבכתם? עזבו. יש כאב משמעותי אפילו אם אין דימום / יש דימום אפילו אם אין כאב-חושדים להיפרדות שילייה!

דימום לאחר לידה:
גורם המוות המרכזי בנשים לאחר לידה, אל תזלזלו!!!
מהלך לידה תקינה מלווה בדימום קל. בכלל, התהליך מלווה באובדן נוזלים של היולדת וזו הסיבה שלפעמים מחזירים נוזלים.
במצבים פתולוגיים עלול להופיע דימום משמעותי, חריג, עליו אנחנו מדברים-דימום המכונה PPH ("דימום לאחר לידה"):
למה זה קורה?
רירית הרחם עטופה בכלי דם רבים, אלו מזינים את הרחם והיילוד לאורך חודשי ההריון. במצב תקין, בזמן הלידה, השילייה מתנתקת מהאזור ברחם שבו היתה נעוצה וכלי הדם נסגרים. במצב פתולוגי, כלי הדם האלו לא נסגרים באופן מלא ומופיע דימום. 
למה זה קורה? הסיבה המרכזית היא אטונייה (חוסר כיווץ) של שרירי הרחם, הכיווץ שהיה אמור לזרז את סגירת כלי הדם. אחד הגורמים לזה הוא יציאה לא שלימה של השילייה, מה שגורם לרחם לזהות את השארית הזו ולא להתכווץ באופן מלא.
חשוב להכיר שמדובר באירוע מסכן חיים ברמה המיידית! האשה יכולה לאבד בתוך דקות כמות דם גדולה שתכניס אותה לשוק היפוולמי (הלם המוראגי) ובמידה ולא תטופל בדחיפות-למוות.
מה אנחנו יכולים לעשות?
א. להבין שאנחנו באירוע דחוף לפינוי, כמו כל פצוע טראומה עם דמם בלתי נשלט. מעכשיו, כל מה שנעשה-תוך כדי פינוי.
ב. הגברת כיווץ הרחם: אמרנו שזה הגורם, לכן ננסה לטפל בזה. אפשר ע"י עיסוי של הבטן התחתונה, או לעודד את האשה להניק מה שיגרום להפרשת אוקסיטוצין-ההורמון שגורם לכיווץ הרחם (כן, כן, לא סתם זה מזכיר לכם את התרופה שנותנים בחדר לידה לזירוז: פיטוצין. זו נגזרת כימית של אותו חומר, שעושה בדיוק אותה דבר-כיווץ הרחם וזירוז הלידה). כן נזכיר שאם האשה לא מעוניינת להניק-אפשר להנחות אותה לעשות לעצמה עיסוי פטמות, מה שישיג את אותה התוצאה בדיוק.
ג. כמו בכל מטופל בשוק: נוזלים (במידה ודופק רדיאלי לא נמוש), העשרה בחמצן, אט"ן (אם לא גורם לעיכוב בפינוי) שיטפל בהקסהקפרון ובפלזמה.

נעצור כאן, בפעם הבאה נעסוק בצרות של היילוד עצמו, בתקלות שמאיימות עליו ופחות על האשה.