אר"ן - חלק ג

אר"ן, רואים את הסוף. והפעם נעסוק סוף סוף בעיקר: הטיפול הרפואי 

רקע:
כשאנחנו מטפלים בפצוע בודד, קשה ככל שיהיה-יש לנו פרוטוקול שבנוי בצורה בה לא נפספס כלום מצד אחד, ונטפל קודם בדברים הדחופים ביותר מצד שני. הנה תראו את התרגול הזה, פרוטוקול טיפול בפצוע בודד בלי לפספס כלום:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-134.asp
כל זה נחמד כשיש לנו פצוע בודד, או מספר קטן של פצועים שלא דורשים טיפול מרשים. 
כאשר אנחנו מגיעים לאירוע עם מס' גדול של נפגעים, אם נגיע לפצוע הראשון ונבצע עליו את כל הפרוטוקול שאנחנו מכירים-יכול להיות שבמקביל, בזמן שאנחנו בודקים אישונים (שלב ה D)-ממש לידינו שוכב פצוע עם דימום פורץ, שגווע לאיטו (או שלא כל כך לאיטו). הנה פה, בסרטון הישן והטוב של חיל הרפואה-שווה יותר מכל ההסברים שלי:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-144.asp
כחלק מהרעיון הזה, באר"ן אנחנו לא מבצעים החייאה מתוך הנחת עבודה שפצוע שאיבד דופק-הוא עם סיכויי שרידות נמוכים מאוד, והמאמצים האלו יבואו על חשבון טיפול קצר, מהיר ויעיל יותר בנפגעים אחרים. הנה כאן, הפאראמדיק באסון מירון מתאר את המיון המהיר שהוא מבצע בשטח, מי שללא דופק-מת:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-129.asp

שיטת הסבבים:
לאור מה שדיברנו עכשיו, באר"ן אנחנו פועלים בשיטת הסבבים.
הרעיון של שיטה זו הוא שאנחנו מבצעים סבבי טיפול מהירים בין כלל הנפגעים, מסיימים לבצע בכולם טיפול מציל חיים ורק לאחר שסיימנו עם כולם-חוזרים לסבב נוסף על כולם, להשלים טיפולים נוספים. כך נפחית למינימום את האפשרות שבזמן שאנחנו מתעכבים אצל פצוע לטיפול או בדיקה שאינם קריטיים-נמנע טיפול דחוף ומציל חיים מפצוע אחר.
במהלך הסבב אנו מבצעים הערכה מהירה של הנפגעים, ועושים סדר לעצמנו ולאלו שבאים אחרינו-מי דחוף להתייחסות ומי לא. 

מה מבצעים בסבב הראשוני?
א.    הערכת סימני חיים. פצוע מחוסר הכרה, ללא נשימה וללא דופק-מבחינתו אינו בר הצלה. עוברים הלאה.
ב.    עצירת שט"דים פורצים. איך? עם ח"ע. לא מבזבזים זמן על חבישות למיניהן. מה שדורש טיפול יטופל בח"ע, מה שלא-לא מעניין.
ג.    פצוע מחוסר הכרה-השכבה על הצד (למניעת חנק ואספירצייה).
ד.    בילדים ללא נשימה-5 הנשמות (צודקים, אתם לא אמורים לרדת בכלל עם ציוד הנשמה. אבל זה מה שכתוב בפרוטוקול).
ה.    הנחת תג מיון / טיפול וסימון בסרט מתאים (נפרט בהמשך).
הנה, תראו:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-140.asp

שימוש בעוברי אורח:
בשלבים הראשונים של האר"ן, עד צבירת הכוחות-ניתן ומומלץ להשתמש בעוברי אורח ולהפעיל אותם. דיברנו וראינו את זה בהיבט של כינוס הנפגעים, אבל זה יכול להתבצע גם כסיוע בטיפול רפואי לא מורכב. 
הנה כאן לדוגמא. תכלס, קצת קשה לי עם הדוגמא הספציפית הזו, כי זו פציעה שלא הייתי סומך על אף אחד אחר מלבד על עצמי, אבל הרעיון נכון:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-146.asp

פצועים קל:
במרבית האירועים, החלק הגדול של הנפגעים הוא נפגעים במצב קל (למעט אירועים חריגים, כמו שהיה לנו באוטובוס הנשים סמוך ללהבים. מי שנפגע-מת, מי שלא נפגע-אין לו כלום). הנפגעים האלו יוצרים לנו אתגר כפול,
א. הם מכבידים ומקשים על ניהול הזירה. מסתובבים לנו בין הרגליים ומקשים מאוד על הבנת תמונת מצב של כמות הנפגעים.
ב. אנחנו לא באמת מבצעים להם הערכה מסודרת לפני שאנחנו קובעים שהם פצועים קל. לא באמת מפשיטים אותם, לא מבצעים בדיקה גופנית מלאה ולא מבצעים הערכת סימנים חיוניים באופן מלא. ממילא, קיים חשש שביניהם מסתתר פצוע שהוא לא באמת קל, וכשנגלה את זה-זה עלול להיות מאוחר מידי.
הפתרון לזה הוא ריכוז הנפגעים הקלים ופתיחת "אתר קלים" בו נרכז אותם, וחשוב לא פחות-נמנה איש צוות רציני (שאפשר לסמוך עליו, אל תתקעו שם אהבל) שיבדוק את כולם בצורה מסודרת, יטפל ובעיקר-ירים דגל אדום אם משהו שם לא בסדר. הנה, אלוף:
https://amitai-net.co.il/n11/page/p5-147.asp

זהו, כבר ממש רואים את האור בקצה המנהרה. בפעם הבאה נעסוק בכמה השלמות ודגשים-ונסיים לעסוק בנושא המפרך והמשעמם הזה.

בהערכה רבה על כל תרומתכם ופועלכם, אלישיב-מד"א הר חברון / אגף הבטחון.