טור רב בא"ח גבעתי- הרב יוסף נודלמן המתגורר בטנא עומרים

במציאות הישראלית של ימינו, החופש הגדול הוא שיא החגיגה. קייטנות, ארטיקים, בריכה וחופשות. בתוך כל החגיגה הזו, נכנסת לה משום מקום, באופן קבוע, תקופת "בין המצרים".
כאילו נחתה משום מקום כדי להעיב על פרץ החיים בתקופת החופש הגדול.

כאנשים עובדים, העסוקים באלף וכמה דברים, קל לנו מאוד "להחליק" את תקופת בין המצרים בכלל ואת צום י"ז בתמוז בפרט. להעביר את הצום בשינה, סרטים או סתם שיחות והעיקר שיהיה מאחורינו.

הרמב"ם בהלכות תעניות (פרק ה' הלכה א') כותב: "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי תשובה.. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב."

הרמב"ם כאן מלמד אותנו שיעור גדול. תענית שתקנו חכמים, היא בעצם תמרור עצור לשטף החיים. חכמים מודעים לעובדה שתענית תגרום לביטול תורה בישיבות, ביטול מלאכה המקיימת את העולם, חיילים יתאמנו פחות באותו היום.

למרות כל זאת, זה "שווה את זה."

צריך לפעמים לעשות הפסקה מהחיים האינטנסיביים שלנו, כדי להיזכר במהות, להיזכר מדוע ולמה בעצם אנחנו כאן.

לאור דברים אלו, אדם שהעביר את הצום בסתם דברים בטלים, נכון שמבחינה הלכתית, כל עוד הוא צם, את מצוות הצום הוא קיים, אך את 'נשמת הצום', הערכים הפנימיים שחכמים ביקשו שנעסוק בהם באותו היום, אותם הוא פיספס. כביכול עשה הכל, אך למעשה לא עשה כלום.

אז מה בעצם אנחנו יכולים לקחת אלינו מי"ז בתמוז?

המשנה בתענית (פ"ד מ"ו) כותבת שחמישה דברים קרו לאבותינו. בתוך כל הרשימה, מסתתר אירוע שנשמע קצת שולי וזניח ביחס לשאר האירועים, בוטל התמיד.

מהי בעצם המשמעות של ביטול קרבן התמיד, אם בי"ז בתמוז הובקעו החומות וחיל המשחית נכנס לתוך ירושלים? הרי ברור ששריפת בית המקדש וביטול הקרבנות כולם, זהו רק עניין של זמן לאחר שנפלו חומות ירושלים בפני האויב?

קרבן תמיד, הינו קרבן הנקנה מכספי ציבור שהיה קרב על גבי המזבח מדי בקר ומדי ערב.

דווקא הקרבן הזה, השגרתי, האפור, היום-יומי, הוא הקרבן שאותו יש לציין כיום אבל לאומי, בכיה לדורות.

בדורנו, התרגלנו שהכל זמין ומהיר. כאן, עכשיו ומיד. אם לפני שני עשורים אנשים עמדו בתור לטלפון הציבורי, ולפני שנה או שנתיים עוד חיכינו בתור כדי להפקיד צ'ק בבנק, כיום אנחנו עושים הכל בלחיצת כפתור קלה. הטכנולוגיה הקלה עלינו מאוד את החיים, חסכה לנו כמה עשרות שנים של עמידה בתורים ובירוקרטיה מסורבלת. אך אף על פי כן, יש לשים לב שהאדם מנהל את הטכנולוגיה, ולא היא את האדם. יש לשים לב שההרגלים לקבל הכל כאן ועכשיו לא הופכים אותנו לאנשים מפונקים וחסרי עמוד שדרה. כדי לקנות קומה רוחנית אמיתית של אנשי מידות יש צורך בעבודה אישית, איטית אך מדוייקת לאורך שנים רבות.

כוחו של קרבן התמיד, הוא הכח להתמיד בשגרה עמוסה ונוקשה, אך לשמור על מקסימום עירנות מבלי להישחק. כחיילים בצבא אנחנו יודעים היטב על בשרנו שהכח הוא בשגרה. לוחם שינהל את עצמו במשמעת עצמית שתיהפך לו לטבע, הוא הלוחם שלא יופתע ביום פקודה. ידועה האמירה "נתאמן כמו שנילחם, ונילחם כמו שנתאמן", אנחנו כלוחמים בצבא שבטחון המדינה מוטל על כתפינו, אנו מחוייבים לקנות בנפשנו את המידה הכל כך פשוטה אך עמוקה הזו, שנקראת "התמדה".

התמדה היא מילת קסם קטנה וצנועה, איננה מבקשת גדולות ונצורות, אלא פשוט תעשה את מה שאתה מאמין בו וחי אותו. פעם ועוד פעם, ובסוף זה יצליח.